אריה רודיך ז"ל

אריה רודיך ז"ל (הגדל)
איש אשכולות
"אחר רקורד עשיר של עבודה בתחום זה" – שח לנו איש תיעוד ושימור זכרונות ותיק – "הנני עומד נדהם מול הקשת הכה-רחבה של אנשים שכולם, פה אחד, שחים בהערצה על האיש ופעלו; בעיניים בורקות מזכירים את החיוך הקורן ובערגה מעלים את היושרה והאמינות היוקדת...."
ר` אריה רודיך היה איש העשייה המושלמת, בכל תחום שרק עסק בו. האמת שהיתה נר לרגליו וענוות החן שהיתה לסמל אישיותו, הפכוהו לדמות אהובה על כל מי שרק נפגש בעיניו המאירות. חומות של עדה, השתייכות, עיסוק או תחרות, נמוגו מול החמימות התמימה שנבעה ממנו ואהבת האדם כאדם שעמדה באישיותו.
ר` אריה נולד בעיר ראדווץ שברומניה בשנת תרצ"ג (1933).
בהיותו כבן 8 פרצה מלחמת העולם השנייה והוא הוגלה יחד עם משפחתו לעיר מוגילוב שבטרנסניסטריה (חבל ארץ בדרום-מערב אוקראינה, שהוגדר כמחנה ריכוז ענק), שם נפטר עליו אביו, אותו קבר במו ידיו, בבית הקברות המקומי.
בסיום השואה, נסע ללמוד בישיבת ויזניץ שנפתחה בעיר גרוסוורדיין בראשותו של האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויזניץ זצ"ל (לימים, יוזם ומכונן קרית ויזניץ ומוסדותיה בבני-ברק).
לאחר כשנתיים עלה ארצה עם אמו ושני אחיותיו, כשהוא מתמסר לפרנסם כדי מחייתם.
לפרנסתו, עסק בתיווך ובסחר ביהלומים, אך היה זה יותר תיווך משרות ועסקאות מתוך טוב לב, ללא כל תמורה. ביכר את ברק החיוך שהעלה על-פני מתחילים או מיואשים, מאשר את ברק הכסף החולף. ומתוך שהכירוהו מקרוב מונה כחבר הנהלת הבורסה ויו"ר קרנות העזר והסיוע שמיסודה.
כיהן במשך עשרות בשנים כגזבר מפעל החסד "עזרת נשואין", גזבר הוועדה להפצת אור השבת; גזבר וועדת השמיטה של בני-ברק; חבר הנהלת קופת חולים `לאומית`; חבר הנהלת האגודה למען הזקן; חבר הוועד המנהל של הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל ונאמנם של ארגוני חסד וצדקה גדולים בישראל, כשכל תפקידיו הציבוריים הם על טהרת ההתנדבות וללא קבלת תמורה.
כל זאת, בתחום הציבורי. אבל גם חייו הפרטיים – אם היו כאלו – נסבו על ציר החסד והנתינה. ביוזמתו האישית העניק חסות על ימי החלמה ליולדות אמהות למשפחות ברוכות וקשי-יום, העניק הלוואות ארוכות-טווח בפריסה רחבה שהסתיימה לעיתים במחיקה מוחלטת, וכמובן בחיוך קורן.
על כל אלו, נארג מסך עבה של הסתר, של פשטות וטבעיות. הרי הכל מובן מאליו...

למען הזולת
המאפיין הבולט בו היה: הארת פנים, חיוך קורן ותחושה נלבבת של נתינה, תמיכה ואהבה.
באחד ממקומות העבודה הראשונים שלו, עבד לצידו ניצול שואה נוסף, שמחמת צוק העיתים, הצרות והרדיפות, התקשה לתקשר עם סביבתו ולנהל יחסי עבודה ראויים ותקשורת בין-אישית תקינה. מתוך כעשרות אנשים שעבדו שם יחד, היה ר` אריה היחיד שהצליח לדובב אותו ולתקשר איתו, כאשר במסירות היה יוצא עמו לסדר את עניניו, למרות שהפסיד מכך זמן עבודה וכסף רב.
תמיד דאג לבוגרי השואה ולבני משפחותיהם. כאשר הוקמה הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל, אך טבעי היה הדבר שר` אריה יהיה חלק מחברי הוועד המנהל. סלד מן הכבוד וברח ממנו, כשהוא מקפיד לנהל את סדר יומו ומעשיו הנאצלים בצניעות מעוררת השתאות.
בפעילותו במסגרת הקרן, פעל רבות גם בכנסת ובמשרדי ממשלה שונים, למען ניצולי השואה החיים היום בישראל, שיחיו גם הם את חייהם בכבוד, בנחת ובשלווה.
עבור לתוכן העמוד