סקירה אודות הזוכים באות "עיטור האור"

12/02/2012 16:20
  • פרופסור אהרון ברק

נולד בקובנה שבליטא. עבר את השואה כילד בגטו קובנה ובהמשך בהסתר, יחד עם אימו, אצל איכר ליטאי, חסיד אומות העולם. ב-1947 עלה עם הוריו לארץ ישראל. למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים כעתודאי. שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל. עם שחרורו חזר לאוניברסיטה העברית וסיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט. במקביל, החל לעבוד כמתמחה של היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר. לאחר שנתיים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, נתמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית, ובהמשך לדיקן הפקולטה למשפטים. כיהן כיועץ המשפטי לממשלה וכנשיא בית המשפט העליון. שימש כיושב ראש של ועדות חקיקה ציבוריות ופרסם ספרים ומאמרים רבים בנושאי משפט. פרופ' ברק זכה בפרסים רבים ביניהם פרס ישראל למשפט ופרס צלטנר. הוא חבר האקדמיה הלאומית למדעים בישראל וכן חבר האקדמיה האמריקנית למדעים, והוא בעל תואר דוקטור לשם כבוד ממוסדות רבים להשכלה גבוהה בישראל ובעולם. כיום, משמש כראש קתדרת המחקר ע"ש אולגה רדזינר, במרכז הבינתחומי הרצליה על תרומתו הייחודית כשורד שואה לחברה ולמדינה.

  • הסופר אהרן אפלפלד

 נולד בז'אדובה, בוקובינה (רומניה). במלחמת העולם השנייה הוגלה יחד עם אביו לטרנסניסטריה, ולאחר שהפרידו ביניהם נדד לבדו מכפר לכפר ברחבי אוקראינה. עלה ארצה במסגרת עליית הנוער בשנת 1946. שיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות בשנות החמישים ובשנת 1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". רבות מיצירותיו משקפות את חוויותיו כנער בשואה או כצעיר ניצול שואה בישראל הצעירה. ספרו הראשון הוא קובץ הסיפורים "עשן", שיצא לאור בשנת 1962. אפלפלד זכה בפרסים רבים וביניהם פרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג-1983) בעל תוארי דוקטור לשם כבוד מטעם מספר מוסדות בארץ ובחו"ל. כיהן כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על תרומתו היחודית כשורד שואה לחברה ולמדינה.

  • השחקנית ליא קניג - שטולפר

 נולדה בלודז' שבפולין. בתום מלחמת העולם השנייה, עברה עם משפחתה לרומניה ולמדה משחק באקדמיה לאמנות בבוקרשט. החלה להופיע כבר מגיל צעיר בתיאטרון היהודי בבוקרשט. בשנת 1961 עלתה קניג למדינת ישראל והתקבלה כשחקנית בתיאטרון "הבימה". במהרה החלה לבלוט בשלל תפקידים ראשיים ב"הבימה", במחזות קלאסיים ובמחזות ישראלים מודרניים. היא הייתה נשואה במשך 50 שנה לשחקן והבמאי צבי שטולפר זיכרו לברכה והם אף שיחקו יחדיו. בין ההצגות בהן שיחקה ניתן למנות את "הכתובה", "מירל'ה אפרת", "חתונת הדמים" , "הנהג של מיס דייזי", "סונטת סתיו" ורבות אחרות. כיכבה בסדרת המערכונים ביידיש "זוג מהשמיים" שבעלה צבי שטולפר כתב וכיכב לצידה. היא גם שיחקה בסדרת הדרמה "אהבה בשלכת" בערוץ 1. בשנת 2008 הוענק לליא קניג תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב שניתן לה "על תרומה שאין דומה לה לחברה ולתרבות בישראל ועל יכולת וירטואוזית על הבמה". בשנת 2010 קיבלה קניג תואר דוקטור לשם כבוד גם מאוניברסיטת בר-אילן. על תרומתה היחודית כשורדת שואה לחברה ולמדינה.

  •  השר יוסי פלד

השר פלד נולד בבלגיה. במהלך מלחמת העולם השנייה נמסר ע"י אימו למשפחה נוצרית, וזאת במטרה להציל את חייו לאחר שאביו ובני משפחתו נספו באושוויץ. אימו של השר שרדה כשנתיים בבלוק 10 הידוע לשמצה של ד"ר מנגלה. השר פלד גדל כילד נוצרי עד גיל 8, אז הגיעה אימו עם חיילי הבריגדה היהודית והשיבו אותו לחיק היהדות. השר עלה לארץ והתיישב בקיבוץ נגבה שם גדל עד גיוסו לצבא. במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגה בחטיבה 7 ובמלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הקשים כמפקד חטיבת טנקים ברמת הגולן. היה מפקד כוח יוסי שהוקם באופן מיוחד במלחמת שלום הגליל מילא שני תפקידים בדרגת אלוף: ראש מחלקת הדרכה ואלוף פיקוד הצפון. לאחר פרישתו מהצבא שימש במגוון תפקידי ניהול בכירים נבחר לכנסת ה- 18. מכהן כשר במשרד ראש הממשלה המופקד על הטיפול באוכלוסיית יוצאי צד"ל. השר פלד חבר במספר ועדות שרים,מופקד על נציבות קבילות הסייענים ומטפל באוכלוסיית ניצולי השואה החיים בישראל. על תרומתו היחודית כשורד שואה לחברה ולמדינה.

  • מר משה זנבר

 נולד בהונגריה. בשואה שהה במחנה הריכוז דכאו ושוחרר מרכבת המוות על ידי צבא ארצות הברית. לאחר השחרור חזר להונגריה והחל בלימודי כלכלה באוניברסיטת בודפשט. והצטרף לתנועת "העובד הציוני" והתמנה אף לראש מחלקת ההכשרה של התנועה. בראשית 1948 כעשרה ימים לאחר הגיעו ארצה נפצע קשה בקרבות לטרון. באקדמיה, שימש כחוקר וסטטיסטיקאי ואף לימד תחומים אלה. כיהן במגוון תפקידים בכירים במשרד האוצר עד למינויו בשנת 1971 לנגיד בנק ישראל. מילא תפקידים בכירים במוסדות עסקיים, בבנקאות, בתעשייה ובביטוח, עד לתפקיד יושב ראש בנק לאומי לישראל. עם פרישתו מבנק לאומי עסק בייעוץ פיננסי פרטי. כיהן כנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בארץ ואף נבחר כחבר הנהלה של לשכת המסחר העולמית בפריז. משה זנבר הקדיש זמן רב לפעילות למען ניצולי שואה, שימש כיו"ר הוועד המנהל של ועידת התביעות שמרכזה בניו יורק. והיום, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. במשך השנים הנהיג ארגונים בתחומי החינוך, התרבות, הספורט והקשר עם התפוצות. המכללה למנהל, לרגל שנתו ה-75, הקימה לכבודו את "מכון זנבר" לחקר הכלכלה הציבורית והעסקית. אוניברסיטת בר-אילן העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד. ממשלת הונגריה העניקה לו את העיטור האזרחי הגבוה ביותר. על תרומתו היחודית כשורד שואה לחברה ולמדינה.

  • העיתונאית לאה שנפ

 נולדה בהונגריה. את השואה ואת אושוויץ שרדה כנגד כל הסיכויים, בודדה ויחידה ממשפחתה. בשנת 1950 עלתה למדינת ישראל בה הקימה משפחה לתפארת יש לה היום 37 נינים. לאה היא מפעל של אדם אחד. למעלה מחמישים שנה שהיא מפרסמת מאמר מדי שבוע בעיתון אויקלט ליוצאי הונגריה. עד כה פירסמה 18 ספרים על השואה הכוללים את סיפוריה האישיים וסיפוריהם של ניצולים אחרים. במשך 15 שנה היתה סגן נשיא ארגון בני ברית בחיפה. לאה תורמת רבות לזכרון השואה והעברתו לדורות הבאים, בספריה, מאמריה ובמתן עדות לבני נוער ולמבוגרים. היא מהווה דוגמא ומופת להישרדות מופלאה, לתקומה, לנתינה ולאהבת הזולת. על תרומתה היחודית כשורדת שואה לחברה ולמדינה.

  • קוקי ודוד פישל

בני הזוג קוקי ודוד פישל הם בני דור שני לניצולי שואה אשר חיים בניו ג'רסי, בארצות הברית. בשבע השנים האחרונות תורמים בני הזוג פישל מדי חודש גמלה חודשית ל- 12 ניצולי שואה נזקקים שונים. כספי התרומה מופקדים ישירות בחשבונם של הניצולים ומסייעים להם לשפר את איכות החיים ולשמור על כבודם. עד כה תרמו בדרך זו למעלה משבע מאות אלף שקלים. על עשייתם הראויה לשבח למען ניצולי השואה..

  • מר שמואל עצמון וירצר

 נולד בפולין. אחרי ששרד את השואה כילד וכנער, עלה בשנת 1948 לישראל כמתנדב במלחמת השחרור. ב-1949, עם שחרורו מהצבא התקבל לתיאטרון ה"אהל" ולאחר מכן לתיאטרון הבימה. שיחק ממעל 100 תפקידים. היה ממייסדי תיאטרון האוונגרד "זווית" אותו ניהל עשר שנים. בשנת 1987, לאחר 30 שנה כאחד מבכירי השחקנים ב"הבימה", יזם את הקמת תיאטרון ה"יידישפיל". זאת עשה מתוך תחושת שליחות וכצורך חיוני להציל את כבודה האבוד של השפה היידית, תרבותה, חינה, עממיותה ותפארתה, ולמקדה כתרבות עשירה ומשמעותית המהווה אבן יסוד חשובה בתולדות התרבות היהודית. יזם את הקמת הסטודיו של צעירי היידיש פיל ואת הקמת "תיאטרון החסד" המקיים למעלה מ- 140 הופעות מיוחדות של תיאטרון יידישפיל בבתי אבות ובמוסדות גריאטריים בהם שוכנים שרידי השואה. בנוסף, מופיעים, מדי שבוע, צוותים של שחקנים בפני קשישים שאינם יכולים להגיע לאולמות התיאטרון. בשנת 1993, התקיים ביוזמתו "יום יידיש" בכנסת שבעקבותיו נחקק "החוק לשימור תרבות היידיש" והוקמה "הרשות הלאומית לתרבות היידיש". שמואל עצמון-וירצר זכה בפרסים רבים, ביניהם: פרס התיאטרון על "מפעל חיים", תואר דוקטור לשם כבוד מהמכללה האקדמית נתניה ואות איש המופת לשנת תשע"א מליונס ישראל. על תרומתו הייחודית כשורד שואה לחברה ולמדינה.

  • גב' עדה לזורגן

 נולדה בברלין שבגרמניה, דור שני לניצולי שואה. בילדותה עברה לארצות הברית, למדה בבית ספר לקוסמטיקה והחלה לעבוד בתחום. עדה הפכה לשם דבר בתחום האיפור בארץ ובחו"ל ובשנת 1999 הקימה את בית הספר לאיפור בשם "סטודיו עדה לזורגן". עדה ניחנה בנשמה גדולה ובלב רחב בכל הקשור לתרומה לקהילה, לעזרה לנזקקים ובמעשי התנדבות על בסיס יומיומי. עדה עוסקת בגיוס כספים ותרומות מזון בחגים למשפחות נזקקות. חבילות המזון מועברות לבתי תמחוי ולארגונים הפועלים למען ניצולי שואה במסגרת עמותת "שורשים". על עשייתה הראויה לשבח למען ניצולי השואה.

  • גב' חוה הרשקוביץ

 נולדה בבוקובינה, רומניה. בשואה נפטרו הוריה ממחלה והיא נותרה עם שני אחים ואחות בטרנסניסטריה. חוה יצאה לעבודה שבזכותה הצליחה להשיג מנת אוכל אותה חלקה עם אחותה. כבר בשנת 1944 עלתה לארץ ישראל עם שני אחיה ואחותה. חוה שירתה בצבא ולאחר מכן עבדה 28 שנה בהסתדרות העובדים הכללית. את פעילותה ההתנדבותית החלה לפני 20 שנה בקופת חולים. הסיוע לניצולי השואה החל לפני שבע שנים תחת עמותת יד עזר לחבר בחיפה. תחילה סייעה לניצולים במילוי טפסים לצורך מימוש זכויותיהם אולם, רצונה לסייע לניצולים בתחומים נוספים הביא אותה לתפקיד אחראית על מרפאת השיניים בקרית החסד לניצולי השואה. לאחר שהדרדר מצבה הרפואי של אחותה, אותה הצילה בשואה, היא החליטה להמשיך ולשמור עליה ועברה יחד עימה להתגורר בקרית החסד. עובדה זו איפשרה לה גם להתנדב ולשמש כאם הבית בבית החם לניצולי השואה. חוה בעלת לב רחב ונתינה אינסופית, עוזרת גם בניהול השוטף של הבית החם וגם בעזרה פרטנית לניצולים. על עשייתה הראויה לשבח למען ניצולי השואה.

  • מר ג'יל דרמון

 נולד בצרפת. עלה למדינת ישראל בשנת 1995 יושב ראש ומייסד ארגון לתת שהקים בשנת 1996. במסגרת הארגון יזם והוביל, לפני למעלה מארבע שנים, את התוכנית הקרויה "סיוע לחיים" לרווחת ניצולי שואה נזקקים. התוכנית מסייעת לניצולי שואה דרך רכישת תרופות, חלוקת מזון, מיצוי זכויות, יצירת רשת חברתית ואף מפעילה קרן חירום מיוחדת המאפשרת מתן פתרון לצרכים דחופים נוספים. עד כה הצליחה התוכנית לסייע ליותר מ – 800 ניצולים באמצעות מאות ממתנדבי הארגון. פעילותו הייחודית של ג'יל בסיוע לניצולי השואה, מהווה אות ומופת בחברה הישראלית ומגשימה הלכה למעשה את ערך הנתינה ואהבת הזולת. על עשייתו הראויה לשבח למען ניצולי השואה.

  • מר נחום איצקוביץ

כיהן בעבר בתפקיד מנכ"ל משרד התיירות, וראש המועצה האזורית עמק חפר במשך שלוש קדנציות. מילא שורה של תפקידים בכירים במגוון גופים במשק וביניהם הועד המנהל של המרכז האקדמי רופין, קרן קימת לישראל, מינהל מקרקעי ישראל ואחרים. כיום מכהן כמנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים ובמסגרת זו מניע מהלכים חדשניים, במטרה לסייע לאוכלוסיות החלשות בישראל. כמנהל הכללי, הוא יזם, הקים, הוביל ומימש אינספור מיזמים, בתים, הוסטלים, תוכניות ושירותים לטיפול וסיוע לאוכלוסיות רווחה ובכלל זה ניצולי השואה. באפריל 2007, עמד בראשות וועדה בין-משרדית לגיבוש פתרונות למצוקת ניצולי השואה. הוועדה בראשותו הגישה המלצות אופרטיביות לשיפור רווחתם של ניצולי השואה הנזקקים באמצעות שיפור הכנסתם הכספית, שיפור הפעילות לרווחתם בקהילה, בתחום הבריאות, בתחום הסיעוד, בדיור, בטיפול הפסיכולוגי והפסיכו גריאטרי. נחום מקדיש רבות לסיוע לניצולי השואה ומקדם באופן משמעותי את התחום הן במשרד הרווחה והן במשרדי ממשלה אחרים. על עשייתו הראויה לשבח למען ניצולי השואה.

  • השחקנית מרים זהר

 נולדה בצ'רנוביץ' שברומניה. שרדה את השואה יחד עם אמה ואחיה במחנה עבודה גרמני. אביה נלקח להשמדה. לאחר המלחמה ניסתה לעלות לארץ ישראל בספינת מעפילים ונשלחה למחנות קפריסין. במחנה התבקשה לעזור ולשמש סטטיסטית באחת ההצגות שהועלו, ומאז נדבק לה, לדבריה, חיידק הבמה והיא הצטרפה שם לתיאטרון חובבים יידי. לאחר עלייתה ארצה עם קום המדינה, השתתפה תחילה בתיאטרון יידי שהוקם מקרב העולים החדשים, ולאחר מכן התקבלה לסגל תיאטרון "הבימה". שיחקה תפקידים רבים בתיאטרון, שהפכוה לאחת מבכירות שחקניות התיאטרון בישראל. בשנים האחרונות היא משחקת במסגרת תיאטרון בית ליסין. בין ההצגות בכיכובה היו: "מי מפחד מווירג'יניה וולף", "מירל'ה אפרת", "כולם היו בני", ורבות נוספות. ב-1987 קיבלה זוהר את פרס ישראל לאומנות המשחק על הבמה. זכתה בפרס דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן בשנת 2009. על תרומתה היחודית כשורדת שואה לחברה ולמדינה.

  • מר יובל פרנקל

מנכ"ל חברת "עמיגור"- חברת בת של הסוכנות היהודית- דור שלישי בארץ יעדי החברה מתמקדים במתן פתרונות דיור לעשרות אלפי דיירים, רבים מהם ניצולי שואה. לאוכלוסיה זו, מעמידה עמיגור תוכניות ייחודיות הכוללות: השתלמויות, סדנאות, תוכניות תמיכה וסיוע אישי, ובנוסף עזרה וסיוע בתחומי הניקיון, קניית תרופות ורכישת מצרכים, וכן ליווי תומך של עובדים סוציאליים, ככל הנדרש. הקרן לרווחה לנפגעי השואה, כמו גופים נוספים, מפנה לעיתים קרובות ניצולי שואה חסרי דיור לבחינת פתרון דרך עמיגור. יובל מטפל בפניות אלה באופן אישי, מבקר את הניצולים ופועל נמרצות למציאת פתרונות מהירים אם באמצעות עמיגור ואם באמצעות גופים אחרים. כמו כן, יזם מפעל תיעוד והנצחה במסגרתו נאספו למעלה מ 1,000 סיפורי חיים של ניצולי שואה דיירי עמיגור שהועברו ליד ושם למשמרת עולם. פועלו הייחודי בתחום הסיוע לניצולי שואה, נמשך כעשר שני ומקיף אלפי ניצולים. על עשייתו הראויה לשבח למען ניצולי השואה.

  • סא"ל ד"ר פול שדה

נולד באלג'יר, גדל בצרפת. עלה למדינת ישראל בשנת 1982. למד רפואת שיניים בהדסה-ירושלים. לאחר הלימודים התגייס לצבא קבע. תוך כדי השירות התמחה בתחום שיקום הפה. לפני כארבע שנים, יזמה ההסתדרות לרפואת שיניים, פרויקט לטיפולי שיניים לניצולי שואה נזקקים. פול, כמפקד מחלקת שיקום הפה בתל השומר, התגייס למשימה, הוביל את התהליך הפנים צבאי ובכלל זה אף רתם את עמיתיו רופאי שיניים, סייעות וטכנאים לעניין. כמומחה לשיקום הפה מוביל פול את הפרויקט גם מבחינה מקצועית. ניצולי השואה המגיעים למרפאה נדרשים לא אחת לטיפולים מורכבים הדורשים מיומנות ומקצועיות ברמה גבוהה. הפרויקט פועל בהצלחה כבר שלוש שנים, כאשר מאות ניצולים כבר טופלו במרפאות המומחים בחיפה, באר שבע ותל השומר, שם נמצא לב ליבה של העשייה ההתנדבותית. יש לציין כי פול מפתח קשר אישי עם הניצולים המטופלים ומבצע טיפולים בעצמו תוך גילוי איכפתיות יוצאת דופן וענוה. על עשייתו הראויה לשבח למען ניצולי השואה.

  • גב' אגנס יגר

נולדה בהונגריה. עלתה לארץ בשנת 1995. שירתה בצבא כלוחמת חי"ר בגדוד הקרקל. לומדת במכון וינגייט, תואר ראשון ותעודת הוראה, התמחות בפעילות גופנית בגיל הזקנה. במסגרת מילגת לימודים של תוכנית אימפקט, מתנדבת אגנס בקרן לרווחה לנפגעי השואה זו השנה השלישית. בהתנדבותה, ביקרה אצל עשרות ניצולי שואה סיעודיים, הרבה מעבר לנדרש ממנה. אגנס מגלה רגישות ואיכפתיות רבה ותורמת לשיפור איכות חייהם של הניצולים באמצעות הפניית בעיות, אותן היא מזהה בביקוריה, לטיפול הגורמים הרלבנטים. על עשייתה הראויה לשבח למען ניצולי השואה.

עבור לתוכן העמוד