חברי הוועד המנהל

לימור לבנת

לימור לבנת כיהנה כשרת התרבות והספורט בשנים 2009-2015 בממשלותיו של בנימין נתניהו; כשרת החינוך, התרבות והספורט, בשנים 2001-2006 בממשלותיו של אריאל שרון; וכשרת התקשורת בשנים 1996-1999 כבממשלתו של בנימין נתניהו.

לבנת נולדה בחיפה והינה דור שביעי בארץ מירושלים. הוריה היו פעילים בולטים במחתרות שלחמו להקמת מדינת ישראל. רוב בני משפחת סבתה מצד אמה, שולמית, נספו בשואה בשניאטין ובקולומיאה בגליציה, וקורותיהם של בני המשפחה שנספו אף תועדו בפרויקט התיעוד של הבמאי סטיבן שפילברג.

"לכבוד הוא לי לעמוד בהתנדבות בראש הקרן החשובה הזו שמובילה היום את הפעילות למען שיפור איכות החיים ורווחתם של נפגעי השואה בישראל. עם פרישתי מהחיים הפוליטיים הבהרתי שבכוונתי להמשיך בעשייה ציבורית. אני סבורה כי הצורך להבטיח את זכויותיהם וצרכיהם של נפגעי השואה בשנים הקרובות על מנת לאפשר להם חיים בכבוד, הוא מהמשימות החשובות ביותר שניצבות בפני מדינת ישראל והעם היהודי.
אנו פועלים במשותף עם הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר ועם ועידת התביעות, מרכז הארגונים, משרדי ממשלה וארגונים נוספים. רק בשילוב ידיים נוכל לקדם ולתת מענים מהירים וגמישים כפי שזקוקים להם ניצולי השואה."

גיטה קויפמן

חברה בוועד המנהל של הקרן מאוקטובר 2000. עברה את המלחמה בגטו אדריניך באזור טרנסניסטריה.

הגב' קויפמן, הייתה בעברה מורה ומזכירה, עבדה בטכניון בחיפה ובעלת תואר שני בספרות. משמשת כיושבת הראש של ארגון ניצולי המחנות והגטאות.
חברת הוועד של יד ושם וחברת הוועד של מרכז הארגונים של ניצולי השואה.

יונה לקס

יונה לקס היא מתאומי מנגלה. בזמן השואה הייתה בגטו לודז' עד לחיסולו והועברה למחנה ההשמדה אשוויץ שם השתתפה בצעדת המוות למחנה רוונסבריק ומשם למחנה מלכוב. הגב' לקס המשיכה לצעדת מוות נוספת ונעזבה על ידי הגרמנים תוך כדי הצעדה, ובכוחות עצמה הגיעה לכוחות בעלי הברית ב8.5.1945.

גב' לקס התנדבה במגן דוד אדום ושימשה כיועצת משפטית בוועדה לשיקום אסירים בתל אביב. גב' לקס מכהנת כיושבת ראש ארגון תאומי מנגלה, הייתה שופטת בארגון ניצולי השואה ופועלת בליגה נגד השמצה. גב' לקס למדה גרונטולוגיה ויעוץ משפטי באוניברסיטת בר אילן ורפואה מונעת באוניברסיטת תל אביב. גב' לקס אלמנה עם שלושה ילדים ונכדים.

יחיאל פרנקל

חבר בוועד המנהל של הקרן משנת 2004. בתקופת השואה הועבר להתגורר בגטו רדזינין. באוקטובר 42' הקיפו הגרמנים את הגטו ושלחו את יושביו לטרבלינקה. אמו, אשה רבת תושייה שכלכלה את המשפחה בהברחות מזון, אירגנה קבוצת בריחה, ואילו אביו בחר להישאר בגטו. לאחר מסע רב תלאות מזרחה בדרך לביאליסטוק, מצאה אמו איכר פולני שהסכים לקחת את הנריק. בשלב כלשהו אימו הופיעה ולקחה אותו עימה, ובשנת 44 חזרו לוורשה יחד. אחרי המלחמה בשנת 46 פולנים רצחו את אימו בתקרית אנטישמית.

מר פרנקל – סגן היושב ראש של ארגון "יש" ילדי ויתומי השואה. פעיל במרכז הארגונים ובארגונים הפועלים בתחום השואה.

מר פרנקל הינו תעשיין והוא בוגר תואר בהנדסה ניהול ותעשיה. חבר קיבוץ רבדים משנת 1951. עבד בעיקר בשירות הקיבוץ בתפקידי ניהול בעיקר בתחומי שיווק וכספים. מר פרנקל נשוי ויש לו ארבעה ילדים.

בתיה רפפורט

חברה בוועד הקרן משנת ‏2007. ילידת פולין, וורשה, ניצולת שואה, עלתה לישראל בשנת 1949.

מ.א. בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זכתה במלגת השתלמות של ארגון הבריאות העולמי (WHO) באנגליה. הגב' רפפורט השתלמה בתוכנית דו-שנתית להכשרת מטפלים התנהגותיים קוגניטיביים בביה"ס לעבודה סוציאלית והחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.

בנוסף, הגב' רפפורט למדה בתוכנית ללימודי תעודה בפסיכולוגיה רפואית, בחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. פרסמה מספר מאמרים בכתבי עת מקצועיים בארץ ובחו"ל. לימדה בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה. עבדה במרכז הרפואי "כרמל" בחיפה כעובדת סוציאלית בכירה; במסגרת זו פיתחה תוכניות הדרכה וטיפול. משנת 2000 עוסקת בטיפול בניצולי שואה ומשפחותיהם.

עוסקת בהוראה והדרכה מקצועית בנושא השואה. שותפה בארגון ימי עיון וכנסים בנושא זה.

יו"ר ועדת היגוי לתוכנית לעזרה לניצולים המשתחררים מבתי החולים (תוכנית סול"ם) הממומנת על ידי הקרן לרווחת נפגעי השואה. מרכזת הוועדה המייעצת לקרן לרווחת ניצולי השואה. אלמנה + שלושה ילדים.

פרופ' אניטה שפירא

חברה בוועד המנהל של הקרן מ-2018. נולדה בוורשה שבפולין ב-1940 ושרדה את השואה. לאחר המלחמה עלתה ארצה באוניית מעפילים ב1947.

פרופסור אמריטה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב, דיקנית (בדימוס) בפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה, עמדה בראש המכון לחקר הציונות וישראל וכלת פרס ישראל בחקר ההיסטוריה של עם ישראל לשנת 2008.

פרופ' שפירא היא מחשובי החוקרים של תולדות היישוב במאה העשרים, כתבה וחקרה רבות בנושאי היחס לשואה ולשורדיה. פרופ' שפירא העמידה תלמידי מחקר רבים ומילאה שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים.

גרה בתל אביב, אם לשלושה וסבתא לחמישה נכדים.

ד"ר טובה מילוא

חברה בוועד המנהל של הקרן מ-2019. ילידת 1945 דור ראשון, ושני לשואה. עלתה לארץ ב-1950, אחרי שהות של 5 שנים במחנה עקורים באוסטריה. הקליטה של ד"ר טובה מילוא בארץ הייתה קשה.

ד"ר מילוא, דוקטור בפסיכולוגיה קלינית, עדיין עובדת. נשואה וסבתא ל-9 נכדים.

ישראל בן חיים

יליד ישראל 1948, להורים ניצולי שואה, יעקב (פולק) וחנה (אקרמן) בן חיים ז"ל.

מר בן חיים שירת בצה"ל כטייס וכמפקד ופרש ב-1994. לפני פרישתו שהה שנתיים בטורונטו-קנדה כנציג הקרן הקיימת לישראל ועסק בגיוס כספים ומשאבים בקהילה היהודית.

לאחר פרישתו ביצע במשך כשנתיים תפקיד סמנכ"ל מבצעים ברשות שדות תעופה ועוד כחמש שנים כמנכ"ל נתב"ג. בשנים שלאחר מכן וגם כיום, מר בן חיים הינו מנכ"ל במגזר העיסקי, בין היתר בחברות ישראייר, קמור רכב וכיום מנכ"ל ראלי וייס.

במסגרת לימודיו סיים תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וסיים לימודי מטה מתקדמים בחיל האוויר הבריטי. מר בן חיים ואשתו גליה, מתגוררים ברעננה ולהם שני בנים בוגרים.

ויגדה ארנה קרצר

ויגדה ארנה קרצר עלתה ארצה בשנת 1962. היא יושבת ראש התאחדות עולי רומניה חיפה ונמצאת בועד המנהל של העמותה הפרלמנטרית לזכר השואה בכנסת. היא ראש הועדה של מרכז הארגונים של ניצולי השואה, וחברת ועד מנהל של הקרן לרווחת נפגעי השואה, הארגון המאוחד של יוצאי רומניה (א.מ.י.ר), והתאחדות עולי רומניה הארצי.

נבחרה על ידי הפרלמנט של ממשלת רומניה כאחת מעשרה יוצאי רומניה נבחרים על תרומתה והתנדבותה.

הוענקה תעודת ״יקיר העדה ״ מטעם יוצאי רומניה בישראל בעקבות התנדבות למען העדה למעלה מ 25 שנה.

עו"ד מירה וולף

בוגרת אוניברסיטת תל אביב בפקולטה למשפטים (LL.B). חברת לשכת עורכי הדין מ-1981.

עו"ד וולף בוררת רבת ניסיון וכן מגשרת מוסמכת, המטפלת ביישוב מחלוקות וסכסוכים מורכבים בתחומי המשפט האזרחי. בעלת משרד עו"ד המתעסק בליטיגציה אזרחית.

זיוה פתיר

הגב' זיוה פתיר נולדה בוורשה בשנת 1950 לזוג הורים ניצולי שואה. הוריה נולדו בעיר לוצק, פולין שלימים הפכה להיות חלק מרוסיה וכיום שייכת לאוקראינה. הוריה שרדו את השואה בוורשה ועדותם המלאה נמצאת בארכיון "יד ושם".

לאחר סיום מלחמת העולם השניה, אביה התמנה להיות האדריכל הראשי של ורשה והיה אחראי על הקמתם מחדש של מבני ציבור רבים בעיר. אמה עסקה בחיבורים מדעיים של ההיסטוריה של אזור פולין-רוסיה.

הגב' פתיר ומשפחתה עלו ארצה בשנת 1957 עליית גומולקה.

כיום הגב' פתיר עוסקת במגוון עיסוקים הן מקצועיים והן ציבוריים.

זיוה משמשת כיושבת ראש הוועד המנהל של התיאטרון הלאומי "הבימה", חברה בוועד המנהל של קרן הקולנוע לה"ב של אוניברסיטת תל אביב, משמשת כנשיאה של פורום הנשים הבינלאומי בישראל, חברה בחבר הנאמנים של מכללת "אפקה" ועוד.

בתחום העסקי משמשת כמנכ"לית פתיר יועצים העוסקת בתחום ניהול הסיכונים והתקינה, וחברה בדירקטוריון של חברות נסחרות כמו סטרטסיס, אברא, ע.לוזון נדל"ן ופיננסים, ועוד.

דליה הוכברג

גב' דליה הוכברג נולדה בשנת 1954 בקיבוץ מעלה החמישה להורים ניצולי שואה. אמה ילידת לודג' וניצולת אושוויץ וברגן-בלזן. אביה יליד עיירה בחבל גליציה ליד לבוב גליניינא וניצול שואה.

במהלך חייה, הגב' הוכברג רכשה השכלה אקדמית בתחום הספרות העברית (תואר ראשון) ובמדעי המדינה בהתמחות בתחום הביטחון הלאומי (תואר שני).

הגב' הוכברג שירתה בצה"ל והחלה דרכה בנח"ל כקצינה בגדוד 50 ולאחר מכן שירתה בחיל המודיעין.

בשנת 1982 הגיעה למכללה לביטחון לאומי במסגרת תפקידה כקצינת הדרכה, ארגון וניהול של הלימודים האקדמאים במכללה. בין תפקידיה השונים במכללה הקימה גם את התוכנית ללימודי השואה לתלמידי המכללה. סיימה את שירותה הצבאי בדרגת סא"ל.

עם שחרורה מצה"ל, בשנת 2002, רכשה את חברת: "מרכז המרצים לישראל" ומשמשת כמנכ"לית החברה. מרכז המרצים לישראל, הינה החברה הגדולה והמובילה בישראל בתחום שיווק הרצאות ומרצים בארץ ובחו"ל.

משדרת ברדיו החברתי הראשון.

בן זוגה 25 שנה היה צבי ינאי ולהם שני ילדים

ד"ר מגי נבון

ד"ר מגי נבון, בת לאב ניצול שואה, שורד מחנה מאוטהאוזן, ואם לוחמת בארגון האצ"ל.

ד"ר לאפידמיולוגיה, מומחית להתפתחות הילד, עמדה בראש הקליניקה הטיפולית של המחלקה הנוירו-התפתחותית לגיל הרך ובבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל- אביב.

כיהנה במשך 16 שנים כסמנכ"ל צפון אמריקה בקרן תל-אביב לפיתוח.

בראשית שנות השמונים היתה ממקימי "הפורום הישראלי" שחיבר בין אזרחי המדינה ליהדות התפוצות, והקימה את פרויקט "רעות" שהפגיש משפחות ישראליות ותיקות עם משפחות עולים, צעירים וחיילים בודדים.

מתגוררת ברעננה, נשואה ליואב ואם לשלושה ילדים ושבעה נכדים.

עו"ד עליזה רוזנס (ברסטיצקי)

עו"ד רוזנס, בתם של ישראל ז"ל ומרים תבל"א, שניהם ניצולי שואה שהיו פעילים כל השנים למען ניצולי שואה ולמען הנצחת זיכרון השואה והגבורה בארץ ובחו"ל, הן במסגרת ארגון הפרטיזנים והן במסגרת הקרן לרווחה לנפגעי השואה ואחרות.

הגב' רוזנס, עורכת דין בהשכלתה, מתמחה בתחום האזרחי-מסחרי ושימשה כמנהלת תחום תביעות ונושאים נוספים באחד הבנקים בישראל. כיום, עוסקת בקידום השוויון לאנשים עם מוגבלות בישראל במסגרת המחלקה המשפטית של עמותת "נגישות ישראל".

עו"ד רוזנס ערכה והפיקה את ספר קורות חייו של אביה "ילדי הצל את עצמך-מנער לפרטיזן ולוחם", והיא חברה בעמותת "דורות ההמשך". מתגוררת בגבעת שמואל, נשואה ואם לשניים.

פרץ גוזה

יליד ישראל 1952, להורים ניצולי שואה גיטל גנייה ומאיר גוזה ז"ל.

מר פרץ גוזה שירת בצה"ל כ – 25 שנה ופרש ב 1995 בדרגת אל"מ.

לאחר פרשתו מילא שורה של תפקידי ניהול בשירותי בריאות כללית שאחרון שבהם כראש מערך ביטוחי הבריאות של כללית מושלם (כ-10 שנים).

במסגרת לימודיו סיים תואר ראשון בכלכלה מנהל עסקים מורחב באוניברסיטת בר אילן.

מר פרץ ואשתו ורדה מתגוררים בכפר סבא ולהם 3 בנות ונכדים.

עו"ד מרים (מירי) מתוקי

ילידת 1944 להורים יוצאי זמושץ'. עלתה ארצה בראשית 1950 ממחנות העקורים בגרמניה והתגוררה בחיפה.

בוגרת בית הספר הריאלי העברי והפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית.

עורכת דין בתחום העסקי ודיני חברות בישראל ובחו"ל.

כהונה רבת שנים ומגוונת כדירקטורית במועצות מנהלים של חברות ישראליות מהגדולות במשק.

שלמה אברמוביץ

שלמה אברמוביץ, יליד 1946, דור שני לשורדי שואה.

שלמה עבד משך שנים רבות בשרותי בריאות 'כללית' וכיום הוא פנסיונר של 'כללית'.

בוגר מנהל רפואי, ומלבד היותו חבר ועד מנהל של הקרן לרווחת נפגעי השואה הוא משמש גם כחבר הנהלת איגוד טנ"ש ונשיא הפועל לוד.

ד"ר חנה קנטי

חברה בוועד המנהל של הקרן מ-2022. דור שני לשואה. בת לאיסר לונדנר, ניצול מחנה אושוויץ, ומרים לונדנר (לבית פרגריכט), ניצולת גטו סוסנוביץ, זכרם לברכה, ואחות לעדה רביב, תבדל לחיים ארוכים, אשר שרדה כתינוקת את השואה.

ד"ר קנטי היא חוקרת בתחומי האנדוקרינולוגיה, השמנה וסוכרת. כיהנה במשך 20 שנה כמנהלת המעבדה לאנדוקרינולוגיה במרכז הרפואי שיבא, ובמשך 4 שנים כמנהלת אגף המעבדות בשיבא. הייתה מזכירת האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה. חנכה והכשירה חוקרים, חוקרים-רופאים, עובדי מעבדה וסטודנטים לרפואה. על תרומתה והישגיה זכתה בין היתר בפרס לינדנר לחוקרת מצטיינת באנדוקרינולוגיה, פרס מנטורית מצטיינת, ובפרס שיבא על הצטיינות מקצועית ומצוינות מחקרית מתמשכת.

כיום עוסקת ד"ר קנטי במגוון עיסוקים מקצועיים וציבוריים. ביניהם, משמשת כחברה במועצת קרן וולף, קרן ממלכתית לקידום המדע והאמנויות בעולם, למען שיפור האנושות. הפרסים המוענקים על ידי הקרן נחשבים שניים ביוקרתם אחרי פרסי הנובל. כמו כן מכהנת כחברה במועצת האגודה לקידום מחקר הסוכרת בישראל.

גרה בתל אביב, אלמנתו של יוסף קנטי ז"ל, ואם לבן אחד.

מרים גרייבר

מרים נולדה בבודפסט, הונגריה. היא שורדת שואה. בשנות המלחמה מרים , אמא ואחותה הוכנסו לגטו משם בדרכם לרכבת המוות ברחו וכל יום התחבאו במקום אחר, עד שהרוסים נכנסו לבודפשט. משם הגענו למחנה עקורים בגרמניה לפגוש את אבינו שהגיע לשם מאושוויץ. ביום העצמאות-1949 עלינו כל המשפחה לארץ. מרים למדה בבית-ספר חורב בירושלים, סיימה סמינר למורות באנגליה והמשך לימודים באוניברסיטה באוהיו, ארה"ב.
לאחר גמר קריירה כמורה וכמנהלת בית-ספר, מרים המשיכה להתנדב. היא שרתה בתור יו"ר ארצית לבריאות בהדסה-ישראל, שם היא קידמה את נושא בריאות האישה. היא שירתה בתפקיד נשיאה ארצית של נשות הדסה –ישראל. כנשיאה, מרים קידמה פרויקטים שונים לטובת אוכלוסיות חלשות בארץ.

בזמן הנוכחי היא חברה בעמותות שונות: חברת וועד מנהל במרכז הארגונים לניצולי השואה, בפורום הארגונים לניצולי השואה בעירית ירושלים, חברה בוועד המנהל בעמותה הפרלמנטרית הישראלית לפעילות לזכר השואה וסיוע ליצוליה ע"ר בכנסת. חברת וועד מנהל בפדרציה העולמית של ילדים ניצולי שואה. וכן חברה בוועידת התביעות העולמית .

מרים גם עוסקת בחינוך ובמתן הרצאות לדור הצעיר ולקבוצות שונות בנושא השואה.
כהנה שנים כיו"ר ארצית בעמותת יש.

ביוזמתה, מדליות ותעודות ממדינת ישראל החתומים על ידי שר הביטחון לשעבר שאול מופז, הוענקו בניו יורק על ידי קונסול ישראל מר אפק לחיילי ארצות הברית, אשר אישית שחררו את אסירי מחנות המוות בגרמניה (ביניהם אביה של מרים) בשלהי מלחמת העולם השנייה.

בשנת 2012 הוענק למרים אות יקיר ירושלים.

מרים נשואה למשה, דור שישי יליד ירושלים, להם שלשה בנים ושישה נכדים מקסימים.