דבר יו"ר הקרן, לימור לבנת

ניצולי שואה, תורמים, מתנדבים וידידים יקרים

עם פרישתי מהחיים הפוליטיים במאי 2015, נתבקשתי לעמוד בראש הקרן לרווחת נפגעי השואה. לא יכולתי לסרב לאתגר כה נעלה.

נכנסתי לתפקידי בהתנדבות מלאה ומתוך תחושת שליחות עמוקה. מאז ועד היום, אני מקדישה זמן רב מדי שבוע לפעילות בקרן, להעצמתה הכל למען הניצולים.

כל משפחתה של אימי נספתה בשואה. סבי שהיה ציוני, עלה ארצה עם סבתי ואימי בת ה-7 עוד לפני המלחמה, וכך ניצלו מהצורר הנאצי.

מכל האילן המשפחתי הרחב שמנה מאות בני משפחה, רק ענף אחד נותר. סיפור אישי זה שלי הוא סיפורם של רבים במדינת ישראל, של קהילות ומשפחות מפוארות מהן נותרו רק אוּדים מֻצָּלים מֵאֵשׁ.

ניצול שואה שפגשתי בקרן לא מכבר, הראה לי תמונה מבית הספר היסודי מלפני המלחמה - בתצלום רואים 35 תלמידים מחייכים. רק 4 שרדו.

תקומת המדינה, הבחירה בחיים, ביצירה ובזיכרון, הם הניצחון של עמנו.

אך שעון החול של נפגעי השואה הולך ואוזל.

לא נטלתי לעצמי מאה ימים של חסד, אפילו לא מאה שעות. נכנסתי לעבודה מיד, במלוא המרץ, תוך שאני רותמת למען האנשים היקרים ללב כולנו, את כישורי, קשרי וניסיוני על מנת להוביל את הקרן קדימה, אל מול האתגרים.

הצורך להבטיח את זכויותיהם וצרכיהם של נפגעי השואה בשנים הקרובות הוא בעיניי משימת קודש הניצבת כיום בפני מדינת ישראל והעם היהודי.

לפני שנתיים, מעט אחרי שציינו עם המשפחה את חג הפסח המסמל חירות, התפרסם דו"ח של הקרן שמראה כי רבע מנפגעי השואה חיים מתחת לקו העוני.

מאחורי הסטטיסטיקה והאחוזים, נמצאים 45 אלף נפגעי שואה, שלעת זקנתם אינם יכולים לחיות בכבוד. אך עוני אינה הבעיה היחידה של נפגעי השואה, המחלה הגרועה ביותר של הזיקנה היא הבדידות.

10,000 ניצולי שואה עריריים חיים בישראל, אך גם הניצולים אשר הקימו משפחות חיים בצל זיכרונות, מועקות וקשיים, הנובעים מהייסורים שעברו עליהם.

לניצולים שאינם יכולים להגיע למפגשים חברתיים ופעילות שאנו עורכים, הקמנו מערך מתנדבים המקיימים קשר קבוע עם הניצולים ומבקרים אותם אחת לשבוע לפחות, מלמדים אותם שימושי מחשב וכל זאת במטרה להפיג את בדידותם.

ברצוני להודות לאלפי המתנדבים, התומכים והתורמים אשר עושים לילות כימים למען הניצולים.

בשילוב ידיים עם ועידת התביעות, הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר, מרכז הארגונים וכל יתר הגופים העוסקים בנושא חשוב זה, ויחד עם כל אחד ואחת מכם, נפעל כדי לעשות מאמצים נוספים ולתת מענים לצרכים להם זקוקים נפגעי השואה.

זוהי מחויבות ושליחות מוסרית שאין שניה לה.